פעימת הלב אשר מתחילה ביום ה- 21 להריון, מופיעה לפתע, כמו מאין, לפני שיש לב. קבוצת התאים המיועדת להפוך ללב מתחילה לפעום.

עדיין אין שרירים, אין שסתומים ובוודאי שעדיין לא חלוקה לחדרים. למעשה איבר הלב לא קיים בכלל, ועם זאת התפקוד של הלב מתחיל. זהו עיקרון חוזר ונשנה גם בהתפתחויות של איברים ומערכות נוספות. התפקוד מקדים את האיבר המוגמר.. ומה לגבי פעימת הלב ההורית? נדמה שאף היא מתחילה ממש בתחילת הווצרות החיים. לא סיפרו לנו על כך אולם ההורות עובדת באופן דומה- מהרגע בו האם נכנסת להריון, הזוג מתחיל לתפקד כהורים, זוהי ההורות המוקדמת והראשונית ביותר. איך לחשוב על הורות כל כך מוקדמת?

חוקרי מוח מספרים ששימחה ורווחה טבעית אופטימלי להתפתחות המוחות שלנו ושל התינוקות שאיתנו, ומאפשר לנו להפתח אל הפונטציאל האנושי החבוי בנו.

שימחה ורווחה טבעית יכולים לקרות דרך משחק, למידה, יצירתיות, קשרים אנושיים מחזקים וזמן שקט. "קוהרנטיות" הוא מושג שנטבע על ידי מחקרים אלה והוא מציין תפקוד עקבי, רצוף, נהיר וכנה המתקיים בתוך תחושת הרמוניה. ממש באותו אופן בו מערכות הגוף (לב, ריאות, דם, כליות, מוחות וכו) מתפקדות בהרמוניה ומאורגנות בתפקודיהם באופן שמשלים ומקדם את שאר המערכות.

מושג הקוהרטיות מתרחב מעבר לכך, שכן כאשר הכל פועל כשורה מצטרף משהו נוסף: מצב תודעה של מלאות ושמחה המכוון למטרות אנושיות מקדמות, ולכל זה ישנה השפעה ישירה גם על היכולות והתפקודים של המוח.

קל לראות את המצב הטבעי והבסיסי הזה אצל ילדים. הם מלאי אנרגיה, שימחה גילוי סקרנות, התחדשות ופליאה. כאשר ילדים מוזנים היטב בכל הרמות הם מדגימים יצירתיות שימחה ואנושיות שאנו יכולים ללמוד ממנה כהורים.

בזמן של הרמוניה ורווחה בסיסית זו הלב שלנו ממש פועם בדפוסים קוהרנטיים יותר. וכאשר הלב פועם באורח יותר סדיר, קוהרנטי, זה משפיע על יכולת המוח לקבל באופן אופטימלי נתונים חושיים מן הסביבה ולהטמיע ולבנות דפוסים של ארגון למידה, זכרון טוב יותר, יכולת ספיגה, למידה אפקטיבית ודרכים יצירתיות להתנהל בהם.

לעומת זאת, דפוסי סטרס או תסכול מובילים להשתנות הדפוסים של פעימות הלב. ניתן לראות בתרשים השוואתי כיצד הפעימות אינן ברורות וסדורות ואלה יוצרות גם דפוסים לא רצופים וקוהרנטיים במוח. דפוסים אלה מקטינים את יכולת המוח לספוג את המידע החושי, לבנות ממנו דפוסים ברורים של למידה הרבה פחות מתאפשרת (1). גילויים אלה מדגימים בפנינו שוב כיצד המערכות שלנו כרוכות זו בזו ושלובות יחד בתיפקודיהן. החידוש המדהים כאן הוא שהלב הנו הקריטריון המנחה את היכולת להמשך ההתפתחות שלנו כבני אדם. אנו נוטים להתרכז, כתרבות, במימוש הפונטציאל שלנו במוח, אולם מסתבר שההתחלה היא דווקא בלב..

אנו שומעים מכל כוון שחשוב שהאם בהריון תהיה רגועה ושמחה.. אבל איך עושים את זה?

בזמן ההריון קיים מצב מיוחד של פונציאל, "פעמון ההשכמה" של כל מערכות העובר מאפשר הטבעה של יסודות בריאים ברמה הפיזית, הנפשית והרוחנית.

אולם לא רק בהריון, אלא גם בהורות בכלל היכולת ליצור בסיס קוהרנטי שבו עקביות, סדר פנימי בעל הגיון, רצף ונהירות, רווחה רגשית, הרמוניה ושימחה חשובה ביותר.

כיצד עושים זאת בהריון ובהורות של תקופת החיים הזו, במאה העשרים ואחת?

ישנה נקודת מפתח בהבנה כי דווקא התקופה הראשונית ביותר לחיים של התינוק ושל ההורים היא זמן אלסטי במיוחד. גמיש ופתוח למרפא, שינוי, עדכון, גדילה והתפתחות.

קראו את המאמר: משברים וחיבורים בהריון שמהווה המשך למאמר זה!

ושיהיה לכם הריון בריא! מור