מושג קבלה משמש בימנו כדי להגדיר את כל המיסטיקה היהודית, כולל ההיבטים המאגיים שלה מאז ימי בית שני.
התגבשות הקבלה והשילוב שבה שנוצרו במשך השנים לא תמיד מתקבלת על דעת ל העוסקים בה. למעשה כל אחד ושיטתו. כל אחד מסביר את הקבלה בדרכו שלו. וכולם צודקים.
יש קבלה עיונית, יש קבלה מעשית, ויש קבלה נבואית.
הקבלה מתייחסת לידע קדום שהועבר מהאל לאדם דרך המלאכים.
ידע זה הוא הדבר היחיד שיכול להועיל לאדם הנבוך, המבולבל, שאין לו תשובות מוחלטות לא לגבי עצמו ולא לגבי הסובב אותו,
הקבלה מציעה תשובות הטובות לצרכים שונים ומשונים. מהשגת מודעות יותר גדולה לגבי עצמנו בפרט ולגבי היקום בכלל. ועד מפגש עם יצורים מעולמות אחרים. ממכשיר תקשורת יעיל ועד לריפוי טבעי.
הקבלה - מכשיר יעיל להגשים עצמנו, להתפתח ולגלות התגלות קוסמית שתחבר אותנו טוב יותר למקום שבו אנו חיים.
חשוב מזה – הקבלה מאמינה שאדם יכול להשפיע בכוח מחשבתו לא רק על אנשים סביבו, אלה על היקום כולו. כי האדם ניצוץ אלוהי, הרבה ניצוצות כאלה, כשהם מתאחדים במטרה ועשייה נכונה יכולים להגשים את הבלתי אפשרי. כיום פיזיקת הקוונטים מגדירה אותו דבר את מה שהקבלה כבר לפני אלפי שנים ידעה.
בני אדם יכולים בכוח מחשבתם להשפיע על מוחם שלל אנשים אחרים.
בכוח מחשבה אפשר להשפיע על הפיזי.
בכוח המחשבה אפשר לגרום את מה שמכונה "אפקט הפרפר" בקצה העולם.
הקבלה מסוגלת לתת למאמין קוד קוסמי להבנה טובה יותר של הסדר בבלגאן.
לגבי הקבלה הכוח האלוהי, ככוח של מחשבה, אינו דבר מוגדר מדעית, אך הוא מוכח מעשית.
לגבי הקבליסט לא רק שישנו חיבור של גוף ונפש, אלה קיים גם חיבור בין נפש ועולמות עליונים . הספירות, האותיות, המספרים, השמות הקדושים – כולם מציאות קיימת. מציאות המורכבת מכוחות קוסמיים.
מקובל יכול ממש לראות מה קיים במציאות המטאפיזית. והוא מנסה להתקרב אל מציאות זו בדרכים שונות… כוונה, ריכוז, תפילה.
הקבלה היא משעול בו אמורה האנושות לצעוד לרמות תובנה אנושיות שונות לגמרי. תפיסות הקבלה את יקום והתובנה אינן פשוטות. הקבלה מקשה על הבנה זו כדי לא לתת כלים בידיים לא מתאימות.
חכמי הקבלה מזהירים את המתעניינים מפני אובדן השפיות.הם יודעים כי התקרבות אל האל עלולה לתת בידי המאמין תחושת כוח על אנושי.
דעת המקובלים ביחס לדרך הנכונה להשתמש בקבלה סותרות.
כל פרשנות קבלית היא מורכבת ביותר, ואין האמת נמצאת אצל קבוצה זו או אחרת. אחד המקובלים אמר פעם כי הקבלה עוטה על עצמה כל כך הרבה תפיסות של האלוהות ושל הכוחות הקוסמיים המקיפים את האל, עד כי לא ניתן לראות את האל עצמו.
שורשי הקבלה המוכרים נעוצים בספר "יצירה" ובספר "הבהיר".
רק מפרסומו של "ספר הזוהר" שהוא התנך של הקבלה אופיינה הקבלה.
בעקרון מערכת המרכזית של הסמלים מתייחסת לעשר הספירות. גופי תורה רלה מחולקים לשניים. האל והבריאה, האצילות והספירות.
בעקרון האל ,היקום והנשמה אינן יישויות נפרדות – פירוד זה נוצר עקב החטא הקדמון, ומאז כוונת האדם להדביק את החלקים שנפרדו.
את הקבליסט לא מעניין ימות המשיח, אלה הבריאה.
האל לפי הקבלה נמצא בכל, אך מצוי מעבר לכל השגה.
הוא אינו מתגלה למאמיניו. ניתן להסיק שהוא קיים מעצם העובדה שאי פעם לפני שהיה משהו, איכשהו נוצרה הבריאה. ה"איכשהו" הזה מיוחס לאינסוף הוא מכונה בזוהר "סיבת כל הסיבות" ו"שורש כל השורשים". ברגע שהמישהו החליט ליצור את המשהו הזה, היקום, הוא בעצם החליט לגלות את דבר קיומו. מדוע ? זוהי גם תעלומה.
בעת יצירת המשהו היה צורך באנרגיה כלשהי, האנרגיה הזו אפשרה לדעת את האל הנעלם, היא מוגדרת כ"רצון האלוהי". האל האציל את הרצון שלו מתוך חשכת האינסוף. אצילות זו היא הדרגה הראשונה הקדומה של האל.
כשהחליט האל לבטא את עצמו הוא עשה זאת באמצעות באצלת תכונותיו בעשר הספירות שדרכן פועמים החיים האלוהיים. ספירות אלו אינן מדרגות למעלה ולמטה אלה מעגליים הנובעים זה מזה.
עשר הספירות הן בעצם עשר תכונות האל, או עשרה ביטויים שלו שדרכם הוא יורד מספירת כתר ועד לגילויו בדמות השכינה.
הספירה השניה חוכמה היא הנקודה שבה גילה עצמו האל הנסתר. ספירה שמעבר לה שום דבר אינו נתפס או ידוע. כאן באה לביטוייה החוכמה האלוהית שממנה נובעת מהות הכול.
הספירה השלישית בינה היא התפתחות הנקודה הקדמונית למבנה שממנו נולד מבנה היקום. ספירה זו מיוחסת לעיתים גם לשבת.
שבע הספירות הבאות הנובעות מהבינה הן שבעת ימי הבריאה שבמהלכם נעשה תהליך היצירה בשני העולמות בה בעת. בעליון עולם הספירות. ובחיקויו התחתון העולם הזה. הפרדה זו היא תוצאה של החטא הקדמון בו נשברה ההרמוניה ששררה בין האל לאדם הראשון. לפי האמונה הספירות כולן נגלו לאדם בגן עדן בדמות עץ החיים אבל הוא במקום לאחד את החיים והידע ולהביא בכך ישועה לעולם. הפריד בניהם לעד והחל לסגוד לשכינה בלי להבין את יחסי יגומלין בין השכינות. מאז האור האלוהי נגלה לאדם רק באמצעות מתווכים ומעשים דתיים… תורה, מצוות, ותפילה. אלה מסייעות לו בתיקון העולם, והתיקון הוא תפקידו בעולם.
שבע הספירות הנמוכות הן שבעה מחזורי הבריאה. מעיין מחזורים קוסמיים שכל אחד מהם נמשך 6000 שנה ואחריו אלף שנות תוהו ובוהו.
מבחינת האל בני ישראל הם השתקפות הגשמית של השכינה. כשכל דבר בנעשה על ידם משתקף באופן מאגי בעולמות עליונים. זהו הביטוי הקבלי לעיקרון פיסיקת הקוונטים לפיו היקום כולו מורכב מתת חלקיקים המשפיעים זה על זה. זהו גם העיקרון ההוליסטי של העידן החדש.
השכינה היא זו שנתגלתה לאבות האומה, לנביאים ולחכמי התלמוד ולמקובלים.
תפיסה זו של עץ החיים מיושמת גם לגבי ריפוי הגוף לפי השיטות המזרחיות. כאשר במקרה זה מחולק העץ לשלושה עמודים. השמאלי שבראשו בינה. הימני שבראשו חוכמה. המרכזי שבראשו כתר. חלוקה זו מקבילה לשלושת ערוצי האנרגיה ברפואה המזרחית – המרידיאנים. כמוכן ישנה הקבלה לשבע הצקרות ברפואה המזרחית.
עץ החיים מחולק גם הוא לארבע עולמות. הן ארבע רמות אנרגיה קוסמיות.
האצילות – הספירות כתר וחוכמה. כתר – האינסוף. חוכמה – רצון הבורא. קשור ליסוד אש.
הבריאה – הספירה בינה מייצגת גם את כס הכבוד והמרכבה. קשור ליסוד מים.
היצירה – מורכבת משאר הספירות להוציא מלכות. קשור למלאכים וליסוד האוויר.
העשייה – העולם הרביעי קשור לכל ההיבטים המעשיים של האדם הפרטי וסביבתו בעולם הזה שייך ליסוד אדמה.
לארבע העולמות הללו קשור גם השם המפורש יהוה. לפי אותו סדר.
י לאצילות. ה לבריאה. ו ליצירה. ה לעשייה. השם קשור לארבע חלקים בגוף. הראש, הכתפיים והזרועות. עמוד השדרה. הרגליים.
אחת התפיסות הקבליות רואה היררכיה שלמה של אצילות שמאל המייצגת את כוחות הרוע בעולם ואת זעם האל.
בעוד המידה והרחמים של האל מסומלות בידו הימנית.
חוסר איזון בין קו השמאל וקו הימין מביא להתפרצות כוחות השחור והפיתוי הקיימים בכל אדם דרך חטאיו. אלה באים לידי ביטוי גם כאשר האדם מבקש לקבל ולא לתת כדי לקבל שהוא המצב המקורי של האיחוד האלוהי.
כפירה זו דומה לתפיסת הבריאה של הכישוף שלפיה האדם רוצה לתפוס את מקום האל ולחבר שוב מה שהאל הפריד.
כשזעם האל גובר על הרחמים – הוא הופך לרוע, לגיהינום, עולמו האפל של השטן. מבחינה זו הרוע אינו קשור להתנהגות האדם אלה הוא בעל ישות משלו.
הרוע הזה הוא הקליפות של עץ החיים. ביהדות מתגלם הרוע בסמאל מנהיג ה"סיטרא אחרא" הוא יפגוש את האדם החוטא בגיהינום , שם תעזור הנפש החוטאת לנשמות טועות אחרות.


מקובלים.

"הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - והצדיק מבטלה".
צדיקים הפכו במותם שאיננו כמות אדם רגיל, הם נקראים "חי". למעשה אחרי מותם הם גדולים יותר מבחייהם. אחרי מותם הם מקשרים בין עולמות. הם הופכים חומר רוחני.
במהלך השנים הפך הצדיק לדמות מיסטית ביהדות.

מקובלים
משפחת אבו חצירה מביאים ברכה למאמיניהם, מגרשי שדים, כותבי קמיעות ונותנים סגולות לבריאות, לילדים ולהצלחה בעסקים, הם גם מורידים גשם.
מייסד השושלת רבי יעקוב אבו חצירה. סבא של הבבא סאלי.
משפחה זו נחשבת כמשפחה של קדושי הנגב.

הרב יורם אברגיל – משמש קדוש בעיקר לבעלי עסקים – יושב בנתיבות.

חיים איפרגן – מיוחסים לו כוחות ריפוי, הוא מקבל גם נשים.

הרב כדורי – נחשב אחד המקובלים החשובים כיום.

הרבנית מרסל – מקבלת באשדוד, מסתייעת בכוחותיו של הצדיק דן בן יעקוב.
נחשבת מרפאת בעלת כוחות מיוחדים.

הרב משה מנדל – מגדולי תורת הנסתר. מצליח לתקשר בעזרת אוטיסטים. מנבא. שיטת עבודתו כמו סיאנס רגיל רק שהוא משתמש בילד אוטיסט להזיז הכוס.